aliens of the world-unite!-המדריך לחייזרים

או במילים אחרות-איך לעשות פוסט על חייזרים ולא לשעמם לכם את הטוכעאס?

אז בוא נראה... יש חייזרים שרוצים לעשות לנו טוב, רע, אנחנו חושבים שהם רוצים לעשות לנו טוב, אנחנו חושבים שהם רוצים לעשות לנו רע וכאלו שפשוט לא אכפת להם מאיתנו אלא רק מעצמם.

אני אתחיל מאלו שרוצים לעשות לנו טוב, ומי יותר מקסים להתחיל איתו מאשר דוקטור הו?

בקצרה-הדוקטור הוא חייזר חביב מ<שם כוכב צונזר כדי לא להרוס לאף אחד>, הוא דומה לנו בכל מובן אפשרי חוץ מזה שיש לו שני לבבות, והוא חי כבר כמה מאות שנים. אגב, גם הסידרה עצמה חיה כמה מאות שנים. מדובר על סידרה שהתחיל בשנות ה60 ועם הפסקות כאלו או אחרות עומדת להתחיל את עונתה השישית, למרות שבעייתי להגיד את זה עונה שישית-זו העונה השישית בסדרה החדשה. אני יודע, מבלבל, אבל חבל להלאות בפרטים מעיקים.

הדוקטור הוא Time Lord ובעזרתה של הtardis ספינת החלל הנאמנה שלו, ובעזרה של כוסית מתחלפת, הוא סובב במרחבי הזמן והמרחב ובעיקר בכדור הארץ ומציל אותנו מחייזרים אחרים ששיכים לז'אנר ה"רעים" או "אנחנו חושבים שהם טובים".

אבוי למין האנושי ללא הדוקטור.

כשחושבים על זה ממש הרבה, אין עוד הרבה חייזרים טובים שהמין האנושי בוטח בו. בstargate יש את הAsgard וכמובן חלק מהגזעים במסע בין כוכבים, אבל הם הרבה פחות כיפיים מהדוקטור ובטח שלא כל כך שווים איזכור.

בקטגוריה הבאה יש את הרעים.

האמת שגם פה הרשימה היא לא מגוונת מספיק. יש מספיק חייזרים רעים, בוודאי אבל הם צריכים להיות רעים שמההתחלה חשבנו שהם רעים. גזע הBorg ממסע בין כוכבים היה אויב מההתחלה, כנ"ל גם הGoa'uld מstrargate. כמובן, כשאתה מסתובב בתוך חללית כדורית שנקראת הdeath star אתה לא יכול טוב.. מצד שני אי אפשר ממש לקרוא לדארת'-תעשה-לי-ילד-ויידר חייזר. הdalkes מדוקטור הו רוצים להשמיד את כולם, לא רק אותנו.

Dalek

Borg

נגיע לקטגוריות היותר מעניינות.

בקטגוריית "חשבנו שהם טובים..אה.. אופס... בירחו על נפשותיכם!" כנראה שהזוכה הם היפיפיים מ"V", בגרסא החדשה.

על מה אני מדבר? ככה.. סידרה משנות ה80 שאין לי מושג איך היא הייתה אבל לאחרונה עונתה השניה מהחידוש של הסידרה נגמרה ושמרה אותנו על מתח ותלויים באוויר בצורה מושלמת. מדובר על יום יפה אחד ברחבי כדור הארץ שפתאום מעליו הופיעו 29 ספינות חלל מוזרות. אחרי כמה רגעים הופיעה אישה שנראית לא רע בכלל בשם אנה ומציגה אותם כחייזרים שוחרי שלום ואחווה ואהבה והם באים רק לעשות טוב לאנושות.

מצד אחד סבבה, מצד שני אחרי כל פרק אנחנו מבינים שהסיסמא שלהם we are of peace, always היא לא ממש נכונה. אני לא אעשה יותר מידי ספוילרים, אני פשוט אמליץ בחום להשיג ולראות.



לאותה קטגוריה נכנס כמעט כל צורת חיים חוצנית שמגיעה לכדור הארץ ב"דקוטור הו", שכמובן בהתחלה אף אחד לא חושד שהם חוצנים או שהטכנולוגיה עלולה להזיק לבני האדם הפשוטים שמתהלכים על הכדור החמוד שלהם.
מה יוצא מכל זה? פשוט... מציעים לך טכנולוגיה מתקדמת ושלום כלל עולמי-אז אין דבר כזה. תמיד תבדוק מתחת לעור, אולי תתגלה שם לטאה שרוצה לאכול אותך.

בקטגוריה הבאה "אתם חייזרים רעים, בואו נתפוס אתכם.. אה.. אופס.. סליחה.. מה אמרתם?" אפשר לתת המון המון דוגמאות.
אני אתחיל מ"the day the world stood still". סרט שמספר על חייזר שהגיע לכדור הארץ כדי להזהיר אותנו מפני ההשמדה של כדור הארץ על ידינו. כמובן שהוא לא מצליח, נאסר, נמלט, מחליט שצריך להשמיד את כולנו כי אנחנו מטומטמים ובסוף משתכנע שלא.
דוגמא נוספת היא ET. נכון, בסופו של דבר לא מדובר על חייזר טוב או לא אלא פשוט נוסע שהתרסק פה בטעות, אבל כמובן שאנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהוא רע, מנסים ללכוד ולנתח אותו ובסוף הוא בורח.

הדוגמא הנוכחית והעדכנית, בערך, היא "the event" אני מצטער אבל כאן חייב להיות ספוילר, פשוט כי אחרי 3-4 פרקים מסתבר שכל הבלאגן קשור בחייזרים. על מה הסדרה? זה מתחיל בזה שמטוס שרוצה להתרסק לתוך בית שבו נשיא ארה"ב נמצא ורגע לפני ההתרסקות, המטוס פשוט נעלם מהשמיים. במקביל מדובר על מתקן כליאה באלסקה ששם נמצאים כמה חייזרים שהגיעו לארה"ב לפני 66 שנים וכלואים שם מאז ועד היום. יש שם הרבה קווי עלילה אבל זו נקודת המוצא.



מה הרעיון פה? כאמור-בואו נפחד מהלא ידוע, נכלא אותו ונחשוב מה לעשות איתו אחר כך.

לבסוף נכנסת הקטגוריה של "כדור הארץ? בני אדם? מי? אה.. אלו.. בסדר" של חייזרים שלא ממש אכפת להם מאיתנו.
הם לא רוצים להשמיד אותנו, הם לא רוצים לשפר את חיינו, הם פשוט חיים.

כמובן כל סרטי מלחמת הכוכבים, כל בבילון 5, כל מסע בין כוכבים ובעצם כל סידרה או סרט שמתרחשים בעתיד יכולים להכנס לתוך הקטגוריה הזאת כי זה פשוט לא על כדור הארץ ומספר על תקופה שבה בני האדם חיים בין הכוכבים. בסדר, נעבור על זה. על מה כן מדובר?

ובכן. זוכרים את החייזר בתחפושת אד מmen in black הראשון? לא ממש היה אכפת לו מכדור הארץ, הוא רק רצה את חגורת אוריון ולעזוב את הפלנטה.

כדי שאני לא אדבר רק על סרטים וסדרות, אז דוגמא טובה היא המדריך. לעילגים-המדריך לטרמפיסט לגלקסיה. החבר'ה הנעימים מווגון חובבי השירה לא באים להרע לכדור הארץ, הם פשוט צריכים להשמיד אותו כדי לבנות מעקף בין חללי. בעיה שלנו שלא הגענו לאלפא סנטאורי בזמן כדי להתנגד.

מה יוצא לנו מכל זה בעצם? מה אני מנסה להגיד?
ניסיתי לתת לכם ככה סקירה מאוד קצרה על היחס שלנו לחייזרים במאה השנים האחרונות.

לפני התקופה הזאת אין ממש ייחוס לחייזרים ולחיים מחוץ לכדור הארץ בצורה רעיונית זאת או אחרת. התשובה היא מאוד פשוטה-עד ללפני מאה שנה המחשבה הייתה עדיין מאוד דתית. עידן הנאורות התחיל רק באמצע המאה ה19, רק התחלנו לחשוב על חילוניות וחוסר אמונה, ואם ניקח את נושא החייזרים בעצם כל מה שחייזר נחשב אלוהי או לא מוסבר.

בעניין הזה אני אגלוש למקום אחר, בעקבות סדרה נהדרת בערוץ ההיסטוריה שנקראת "חיזרים מן העבר".

הסדרה מדברת על איך אירועים בעברנו, טכנולוגיות שהשגנו, אירועים דתיים גדולים-יכול להיות שכולם מקורם בחייזרים. על מה מדובר?

גרמניה, נירנברג (כן, זה עם החוקים של הנאצים), 1561.

לא ברור אם זו הייתה הזיה המונית או לא, אבל בשנת 1561 הרבה אנשים בעיירה נירנברג ראו דברים מוזרים בשמיים, דיסקיות ודברים מאורכים שטסו ממקום למקום, בלאגנים שלמים. לאחר מכן אמן מסוים תיעד את האירועים בציור הנ"ל. אנחנו יכולים לראות את ה"סיגרים" המעופפים הידועים מהמון תצפיות של חייזרים, ומה שנראה כמו לייזרים או דיסקיות או משהו כזה שהם יורים אחד על השני. בנוסף, בפינה הימנית למטה, רואים שמשהו התרסק מה שנותן רמז מובהק לקרב.

דברים בסגנון אפשר למצוא בהמון ציורים ומיתולוגיה מהעבר עם אותו סגנון שמדבר על קרב בשמיים שתורץ כאמור כקרב בין אלים.

אני אחזור לנושא. בעקבות בעצם אמונות כמו הנ"ל, בתחילת המאה ה20 רק פחדנו מחייזרים. הם לא יכלו לעזור לנו, הם משהו בלתי מוסבר, הם משהו לא ידוע. צריך לפחד.

בערך באמצע של המאה ה20, סביבות שנות ה60, התחלנו כבר לקבל את המציאות של חייזרים. למה? תכנית החלל של נאסא והמחלמה הקרה. התחלנו להגיע למקומות שלא הגענו אליה, שיגרנו אנשים לחלל שיצאו מהמעבורות שלהם, כיוונו טלסקופים לכיוון השמש וכמובן נחתנו על הירח.

לא, מיכל, זה לא קונספירציה, ולא-לא קיבלנו את הטכנולוגיה הזאת מחייזרים. קצת אמונה במוח האנושי, באמת!!

אם עד שנות ה60 יוצרי סרטים שהציגו חייזרים כפולשים אכזריים, בשנות ה60 וה70 התרגלנו יותר לראות אותם-מסע בין כוכבים, מלחמת הכוכבים, דוקטור הו--כולם הציגו שיתוף פעולה בין בני אדם וחייזרים ברמה זו אחרת, אבלה הציגו חייזרים שלא צריך לפחד מהם.

בשני העשורים שלאחר מכן דילגנו בין אימה מוחלטת לבין קבלה מוחלטת ובגלל הקשת הזאת שמרנו על חוקים מאוד מאוד ברורים-הרעים נראו רעים, הטובים נראו טובים, אין שאלות. תיקים באפילה הציגו את כל הנושא הזה בצורה הכי ברורה שיש.

בעשור האחרון, כמו בכל דבר בעשור האחרון, היחס לחייזרים נעשה גבולי. זה שצלחות מעופפות ממלאות לנו את השמיים זה לא דבר רע אם הם עוזרים לנו וזה שכמה מאות חוצנים נחתו באלסקה זה לא בהכרח דבר טוב למרות שהם בני אדם לכל דבר ועניין. הגבולות מיטשטשים בכל הז'אנרים לגבי מה לעשות עם אותם חוצנים.

מה יהיה? אני מאותם אלו שלא מטילים ספק בזה שיש שם חיים אחרים, אי שם. מתישהו גם נפגוש אותם ואם ייתמזל מזלי (בתקווה שהם לא יהיו עויינים)-גם בימי חיי.

ועד לפעם הבאה, הזהרו מטכנולוגיה:)

Read more...

I Have The Power (of Metal)!!!

אל תפחדו, גיקים וקוראים יקרים, זה פוסט שעוסק במוזיקה אבל אני חושב שהיא תדבר אל רובכם.

(בקריאה חוזרת של הפוסט שכתבתי גיליתי שיש לי פיצול אישיות מסוים. אני מתנצל עליו מראש).

אז נכון, כנראה שרוב הקהל שלי כבר שמע חפירה זו או אחרת על power metal, אבל מידי פעם יש לי קוראים מגניבים שהם לא חברים שלי.

אני פופולרי! ווהו! עידן.. תרגע.. תנשום עמוק...

איפה הייתי? power metal!

what you talkin' about Willis- מה זה זה?!

מדובר על ז'אנר מוזיקלי, יוצא הheavy metal של סוף שנות השבעים ותחילת השמונים.

עידן יא מעאפן זה בלוג לגיקים לא למטאליסטים. אה, נכון, אבל מוזיקה שעוסקת בדרקונים, אבירים, מכשפים, קסמים בכלליות, פרוטגניסטים למיניהם ושאר עלילות שמסובכות כמעט כמו שר הטבעות--זה קשור לא?

וכשאני אומר עלילות, אני מתכוון עלילות. דיסקים שלמים טווים קורים סביב גיבור נורדי שיוצא להציל את ממלכתו מידי דרקון רשע, או קוסם רשע. דיסקים שמתארים סצנות שלמות מתוך שר הטבעות או רומח הדרקון.

תפסתי לכם את העין? מעולה. קבלו טעימה ראשונה מפוסט שלם שמוקדש לטהרת היוטיוב:

החלטתי לפתוח בשקט, עם שיר מדהים מאחת מהלהקות האהובות ביותר בז'אנר.

הלהקה היא rhapsody (כיום rhapsody of fire), בשיטוף עם כריסטופר לי, שמוכר אולי יותר כקוסם הרשע (בעצם לא רשע.. פשוט הבינו אותו לא נכון...) סאורון מטרילוגית סרטי שר הטבעות. רק מהשם של השיר אפשר להבין את הרעיון שעומד מאחורי פאוור מטאל.

Back to the origins- מאיפה הכל התחיל?

סוגייה כואבת מאוד בעולם המטאל היא מאיפה הכל התחיל. יש פה כמה גירסאות. גירסא אחת מדברת על להקת Iron Maiden (יש גבול. אני לא צריך לתת לינק לאתר של מיידן.) ששם התחיל כל הז'אנר של "אני שר למרות שאין לי באמת ביצים". גירסא שניה מדברת על להקת Pantera שלא עונה בשום צורה על ז'אנר הפאוור מטאל אבל היה להם אלבום בשנת 88 שנקרא power metal ואפילו אחד לפני זה ב83 שנקרא metal magic. אני מסכים שאולי השם של הז'אנר עלה אז, אבל פנטרה הם רחוקים מאוד מהז'אנר הזה.

בכל מקרה אין שום ויכוח על מי הייתה להקת הpower metal הראשונה. מי שהתחילה את כל הגל הזה הייתה ללא ספק הלהקה הגרמנית Helloween שבשנת 1987 את keeper of the seven keys (למקפידים-בשנת 85 הם הוציאו אלבום אבל הוא לא היהה פאוור). האלבום היה מופת לכל דבר ועניין, אלבום קונספט כולו שמתרכז סביב שומר שבעת המפתחות (עידן, אתה מתרגם נהדר!) והוא נתן את הטון לפריצת הפאוור מטאל לעולם.

טעימה קטנה מהאלווין, למרות שבגלל מעל 20 שנות פעילות אין שיר שממש יכול לייצג אותם:

אז נכון. הקשר בין השיר הזה לראשון רופף ביותר, הוא הרבה יותר כבד, לא ממש מדבר על קוסמים, אבל אל תשכחו-יש הבדל של כמעט 20 שנה בין שני השירים, וגם הPower metal נחלק בתוכו למספר ענפים.

טוב. אני רץ קדימה. לאט לאט.

swords up and salute! מה מאפיין את הpower metal?

לא, לא כל המטאל נשמע אותו דבר. לא כולם צורחים וצועקים עם הגיטרה שלהם. יש הבדלים.

בעוד ז'אנרים כמו death או black לוקחים את המטאל למקומות יותר אפלים אם אנשים שנשמעים לעיתים כאילו הקיאו את ארוחת הבוקר שלהם, הPower דומו ברוחו למקורות המטאל. כמו שהזכרתי בהתחלה-הוא נובע ישירות מהheavy metal של סוף שנות השמונים, מה שאומר בעצם סולואי גיטרה וירטואוזים, קצב מהיר, מלווה בדאבל בס (התוף הגדול הזה למטה? אז לוחצים עליו פעמיים במהירות כפולה!). מצד שני לעיתים קרובות ניתן לשמוע שירים מאוד איטיים, מלווים במקהלות גרגוריאניות, בהפקה עצומה, ממש כמו השיר הראשון שמופיע בפוסט הזה.

מבחינת שירה, השירה היא מלודית לחלוטין-קולות נקיים שנותנים לך הזדמנות להבין את הליריקה ולעשות sing along יחד עם הלהקה.

מבחינת ליריקה-יש פה שני אסכולות מרכזיות. יש את הפאוור מטאל היותר ג'נרי. מה זה אומר? כל מה שתארתי בהתחלה, סיפורי פנטזי וD&D למיניהם. האסכולה השניה עוסקת בפנטזיה בצורה עקיפה. המילים ביקורתיות (חברתית, פוליטית, רגשית וכו'), אבל התיאור הוא פנטזי לחלוטין-שטן שעולה להשתלט על העולם, מלך של שוטים, אהובה שהפכה להיות זונה (מי שיודע על מי אני מדבר, יודע, אנשי דיינה אוהרה).

עניינתי אתכם? אני מקווה. בואו נתחיל עם יותר קליפים מגניבים. אני מזהיר-רוב השירים למטה הם על ספידים ברמות כאלו או אחרות ורובם כלל לא דומים לשיר הראשון ששמתי. נסו לשמור על ראש פתוח, מי שלא מכיר.

We need blood! we need worship! דוגמאות להמונים!

אני אפתח במשהו שהולך אחורה בזמן, שוב לסוף שנות השמונים או תחילת התשעים, יחד עם helloween יצאה מגרמניה להקה בשם blind guardian להקה שהיא פאוור מטאל בכל מובן שהוא, עם דיסק שלהם שנקרא nightfall on middle earth ומספר לא מעט על מעליליהם של גיבורי שר הטבעות. תבלו:

אתם עוד איתי? נו ברור אתם מכורים כבר לשירים האלו.
להקה נוספת מאותו ז'אנר של פאוור מטאל מסורתי (ג'נרי) היא Avantasia (הלינק הוא לאתר של הסולן אבל נו... שיהיה). מדובר על.. הו.. כל כך הרבה יותר מלהקה. מדובר על פרויקט שהתחיל בחור גרמני (קקות נאצים טובים בזה!) בשם tobias sammet, הסולן של edguy (נגיע אליהם בהמשך), שאסף סביבו ממיטב זמרי ונגני הפאוור מטאל בעולם, וגם כאלו לא של פאוור מטאל, והחליט-אני עושה אלבום מופת, קונספט, אופראי, ואני עושה אותו מעולה. האלבום הכפול הראשון יצא בתחילת שנות ה2000 ונקרא the metal opera ומאז יצאו עוד דיסק ועוד אלבום כפול. העלילה של האופרת מטאל היא סבוכה מאוד, תקציר אפשר לקרוא כאן. יש שם שיר מדהים, בשיתוף עם sharon den adel, סולנית within temptation, שהוא מבחינתי השיר של האלבום. לצערי לא מצאתי קליפ עם שרון, אז קבלו את השיר בלבד:



פשוט מדהים.
כן, אני מתאושש. בדוגמא הבאה אני אגיע לזרם השני של הפאוור מטאל. להקת edguy היא יותר לכיוון המטאל הכבד המסורתי, עם טוויסטים קטנים של פאוור, עם אלבומים שהם יצירות מופת כמו hellfire club שלמען האמת מאז שיצא הלהקה קצת פחות טובה, אבל הנה דוגמא מצוינת:



רק עוד 2, מבטיח! באמת!!
אחת הלהקות שמהנסיון שלי (כמנהל פורום פאוור מטאל זצ"ל בתפוז) מעוררות המון ויכוחים לגבי "איזה תת ז'אנר היא" (תתפלאו. פריקים מתווכחים על הדברים הכי מוזרים ביקום) היא להקת nightwish הפינית. היא כן פאוור מבחינת לחנים, הפקה וליריקה, אבל הבעיה היא כזאת-יש להם סולנית. ועוד סולנית אופראית, מאפיין ברור של תת-ז'נאר אחר, goth metal. בשורה החתונה זה לא אומר כלום, בשלב מסוים כולם משתכנעים שהם פאוור מטאל, למרות שהיום הם קצת התרחקו מאז הדחת הסולנית והחלפתה בזמרת פופ שבדית. לא נורא. מזל שיש יוטיוב. אגב, השיר הוא על רייסטליין, הגיבור האמיתי של סיפורי רומח הדרקון:



אחרון חביב, להקה שהיא הרבה יותר האבי מטאל מפאוור מטאל והחיבור היחיד הוא הליריקה, hammerfall השבדים. אין הרבה מה להרחיב על הלהקה עצמה, אבל השיר שבחרתי להעלות פה נבחר כשיר הרשמי של נבחרת הנשים בקרלינג של שבדיה לאולימפיאדה האחרונה, ולכן הבחורות שמחליקות להנאתן על הקרח:



יש עוד כל כך הרבה להקות...kamelot, sonata arctica, dragonforce, dreamtale, sabaton, symphony X ועוד רבות וטובות יותר או פחות, ואפילו נציגויות ישראליות כמו desert ו-Acropolis.
אבל יש גבול כמה אני יכול לחפור.

למי שהנעמתי את זמנו ולמי שהענקתי חלון לעולם מוזיקלי חדש, וגם למי שעשיתי לו חור בראש.. עד הפעם הבאה...

Read more...

Touch-A, Touch-A, Touch-A Touch meeeee

ואם עוד לא הבנתם- תגעו בי!
(למי שנשאר עד לסוף הפוסט מחכה הפתעה!!)
או בקיצור:
Ipad
Motorola xoom
RIM playbook
Smasung galaxy tab
HP slate
Toshiba libretto
Asus EEE slate
ולא רק אלו... כל טלפון שיוצא היום לשוק, כל נגן מוזיקה חדש שיצא לשוק בשנתיים האחרונות, קונסולות משחק ניידות, כל הטאבלטים שפספסתי ברשימה הנ"ל... כולם רוצים שנגע בהם!
אני זוכר שלפני כמה שנים נכנסתי לסניף של סלקום וכדי לקחת מספר עמדה מולי עמדת מחשב עם מסך מגע. בחרתי למה הגעתי, הקשתי את מספר הטלפון שלי והמכונה הודיעה לי מה מקומי בתור והדפיסה לי מספר. זיכרון אחר הוא שישבתי במסעדה (באמת לא זוכר איזה) והיה מסך ליד השולחן, כזה שלא היה צריך בשבילו מלצר שיבוא ויירשום הזמנה.
ראיתי את הדברים המדהימים אלו והייתי בשוק... מסך שלא צריך מקלדת, לא צריך עכבר, רק כזה שאני אגע בו וזהו!
והיום כידוע יש לנו יותר מידי מהדברים האלו. המקלדת שאני כרגע יושב לידה הופכת להיות פחות ופחות רלוונטית, כזאת שבשלב מסוים תעלם ולא נשמע יותר תיקתוק מקשים. עכבר זה כבר מזמן ז"ל כי הטלפונים, אפילו אלו הישנים, יכולים להעזר בגלגלת (במקרה של בלאקברי), כפתור מגע פשוט (במקרה של הנוקיות מסדרת E) או אפילו סתם ארבעה כפתורים של ימינה-שמאלה-למעלה-למטה כדי לנוווט, הכל תלוי במערכת ההפעלה.
***
סיטואציה אמיתית לחלוטין, עם טקסט קצת ערוך:
"מיכל מה את עושה?"
"מנסה לפתוח את הטלפון שלך. המסך שלך לא מגיב!"
"אבל למה את נוגעת במסך?"
"מה ז"א למה... אה..." היא אמרה ולחצה על הכפתור הנכון בבלאקברי שלי, שלמי שלא מכיר-המסך שלו סטאטי לחלוטין ושומר נגיעה כמו ילדת מדרשה טובה (למיכל, אגב, יש מוטורולה מיילסטון).

המצב הזה מביך למדי אבל הוא מסביר בפירוש לאן אנחנו הולכים בכל סיפור הקלט-פלט של המחשבים שלנו.

אז רגע, בוא נעצור, מאיפה בעצם כל זה התחיל?

מה אמרתם? ספרי מד"ב? לא יכול להיות! אבל שום המצאה לא הגיעה משם! אבל.. בעצם... אה..
כמו כל ההמצאות הגדולות, ספרות המד"ב הקדימה את זמנה ורעיונות של מסכי מגע הופיעו עוד בשנות ה50. הרפרנס הכי קדום שאני מצאתי היה סיפור שנכתב ב1945 (אבל פורסם ב1950) שנקרא Scanners Live in Vain, שמספר על בני האדם ומושבותיהם בשנת 6000. מקורי? כיום לא, אז כן!
טכנולוגית, המסך מגע הראשון הגיע לעולם בשנות ה70 המוקדמות, אבל כמובן שהם היו מאוד עלובים ופעלו לפי שיטה ישנה של "כפתור מוסתר". זו לא שיטה שלא משתמשים בה היום, אבל היא לא ממש נפוצה.

אני אגלוש קצת לשיטות מגע:
שיטת הכפתור המוסתר נקראת Resistive. מה זה אומר? המסך בנוי משכבות רבות אבל שתי השכבות העליונות הן מאוד דקות ומפורדות, כשאני לוחץ על המסך, שתי השכבות נצמדות איפה שלחצתי ויש תגובה.
שיטה נוספת נקראת Surface acoustic wave, שמבוסס על גלים אנלוגים שהגוף שלנו מייצר. שיטה לא נפוצה כיום כמעט בכלל במסכי מגע כי היא יקרה, מאוד רגישה ולא יעילה בכלליות.
השיטה הכי נפוצה כיום היא שיטת Capacitive. גם השיטה הזאת מחולקת למספר שיטות (עם סטילוס, בלי סטילוס, גם וגם...) אבל כעיקרון מדובר על סגירת מיקרו מעגלים על משטח המגע. דיברתי סינית? אני אנסה שוב. כשהייתם ילדים ואמרו לכם לא לתקוע את המזלג בתוך השקע של החשמל היה לזה הסבר פשוט-מזלג בתוך החשמל שווה לסגירת מעגל של החשמל ללא משהו שיכול לספוג את החשמל. או בעצם-מה שסופג את החשמל הוא הגוף שלכם, שהוא מוליך מצוין ולכן לא באמת יכול לסבול את הכמות הזאת של החשמל ולעיתים מפסיק לעבוד. מצער, אבל טבעי. (אם יש טכנאים\מהנדסי חשמל\הנדסאים\חשמלאים בקהל קוראיי-אני יודע שזה לא מדויק, אבל זה ההסבר הכי פשוט שמצאתי לנכים טכנולוגית).
הרעיון בשיטת הCapacitive הוא אותו דבר רק עם הרבה פחות חשמל. המסך מפוצץ בנקודות קטנטנות שברגע שהאצבע השמנה שלכם נוגעת בין שתי נקודות (או יותר) כאלו, היא סוגרת את המעגל, אתם חוטפים חישמול מזערי מאוד, והמסך מגיב. פשוט, לא? איך לא חשבו על זה קודם?! חשבו.. אבל לכו תמצאו נקודות מגע כל כך קטנות. בגלל השיטה הזאת יש מסכי מגע שאי אפשר להשתמש בהם בסתם מקל או עט כדי ללחוץ עליהם-צריך מוליך. יש סרטונים באינטרנט שמסבירים איך להפוך עט רגיל לעט סטילוס לשימוש באייפאד (או בתכל'ס לכל מסך מגע כיום), לדוגמא:



יש עוד שיטות מבוססות אינפרא-אדום, מבוססות תגובות כימיות עם הזכוכית ומבוססות גלים אלקטרומגנטיים אבל יש גבול כמה אני יכול להלאות אתכם בהסברים.

בטלוויזיה זכינו לראות את הדבר הכי קרוב לטאבלט בסדרה Star Treck:

נראה מוכר? טוב כאלו יש לנו. מה חדש? מה הלאה? כבר כיום LG עובדת על מסך מגע שקוף כולו (בהשראת חלונות. לא, לא של מייקרוסופט. חלונות אמיתיים כמו בבית!) שרגיש לאור ואפילו לא צריך חשמל-הוא מכיל תאים סולאריים שנטענים גם מאור חדר.
נשמע מוכר? מעניין למה....



החלום של כולנו... להרים אצבעות על מסך שקוף והופ.. דברים זזים, נהפכים, רצים קדימה, אחורה, פייסבוק!! סליחה. נסחפתי.
המסך הנ"ל של LG אמור לצאת אי שם בסביבות 2014 אבל זה הדור הבא.
לאן נגיע בסוף? ההנחה שלי היא טאבלטים בסגנון של מה שראינו ב Avatar (וניתן לראות אותם גם בסדרת Stargate) למי שלא הספיק לעקוב-גליל, שיש ידית שצריך להוציא את המסך בצורת מגילה כזאת, ואז נפתח המסך בין הידית לגליל. זה יהיה מבוסס על זכוכית גמישה או שמדובר על משהו שהוא בכלל לא מסך אלא הולוגרמות ומשהו בסגנון לייזרים שאתה חוצה עם האצבע והמכשיר קולט איפה חצית ובהתאם מגיב עם הכפתור שאמור להיות שם.
הבעיה עם השיטה האחרונה היא שאנחנו עדיין לא מוכנים אליה.
רוב המשתמשים במסכי מגע היום מחפשים את המשוב של המקלדת הוירטואלית-רעש, רטט, פידבק מגע, חישמול—משהו שיגיד להם שהם לחצו על כפתור. זה מאוד הגיוני אבל אני מקווה שכולנו נלמד לא לחפש את זה ומספיק שנראה את התגובה על המסך (איזה יופי! הקשתי על א' והיא הופיעה!!).

אני אישית מחכה ליום שבו כל הטאבלטים ייצאו לשוק והמחירים של הדברים האלו יגיעו לרצפה ולא כולם יתלהבו מהI-Pad, שהוא בסה"כ בסדר אבל הוא סתם מוצר של אפל.

ועד לפעם הבאה, נפרד בכותרת של הפוסט (מממ בחורה עם ציצי גדול בחזיה!) מתוךrocky horror picture show במקור:

Read more...

להוציא קיטור על steampunk

דבר ראשון ברצוני להגיד תודה לכל הפידבקים החיוביים שאתם נותנים.

ולכל אנשי ה"לייק" המסתוריים שאני לא יכול לראות מי הם כי הם לא חברים שלי בפייסבוק, חפשו אותי-אני זונת חברים, אני מאשר את כולם:

https://www.facebook.com/profile.php?id=1227057904

היום אני אסיר את הלוט מעל נושא שנקרא Steampunk.

גרמניה, cologne, פסטיבל Amphie:

"עידן עידן תראה" אמרה האישה בעודי מתמכר לקצב של הלהקה על הבמה, "הוא לבוש בsteampunk"

"הוא מה?" מה המשוגעת רוצה ממני עכשיו?

"תראה!"

אוקיי... מה עושה את זה סטימפאנק? מה הוא שונה מכל שאר המוזרים שיש פה?

זה בעצם היה המפגש הראשון שלי עם המונח, ואני אחזור למענה על השאלה שלי יותר מאוחר.

אז מה זאת הקללה הזאת?

סטימפאנק הוא מונח שהתחיל בראש ובראשונה מספרות מד"ב, אחרת למה לעזאזל שזה יהיה קשור לבלוג הזה? זה תת-ז'אנר שהתחיל די מזמן אבל המונח עצמו נטבע ממש לא מזמן, בשנות השמונים בערך. הרעיון שעומד מאחורי הסטימפאנק הוא מציאות אלטרנטיבית ששואלת שאלה מאוד פשוטה-מה אם המצאות שאנחנו מכירים כיום (מחשבים, מטוסים...) או רואים אותם בעתיד (סייבורגים, אדם עם חלקי מכונה בתוכו, לדוגמא) היו מומצאות מוקדם מידי? נגיד, בתקופה הויקטוריאנית (שנות ה30 של המאה ה19 עד סופה)?

למה השם הזה דווקא? רעיון מאוד פשוט-אחת ההמצאות הכי גדולות בתקופה הנ"ל היה מנוע הקיטור, steam. למה פאנק? כי זה מגניב. טוב, לא באמת, אבל סטימפאנק הוא הרחבה של מונח הסייברפאנק שעליו אני ארחיב בפוסט עתידי אולי.

מי כותב סטימפאנק בכלל?

בגלל זה אמרתי שהז'אנר הספרותי עצמו עתיק יותר מהמונח.

מסביב לעולם ב80 יום? 20,000 מייל מתחת למים? מסע אל בטן האדמה?

אני בטוח שכולכם קראתם ו\או ראיתם סרט ו\או סתם שמעתם על לפחות אחד מהספרים האלו. כל אלו נכתבו ע"י ז'ול וורן (1828-1905). המשותף, כמובן, הוא שכולם מזכירים טכנולוגיה שאפילו לא הייתה בתכנון-בלונים מעופפים, ספינות אוויר, צוללות, מעבורות חלל וכו'. הספר שלו שמבטא בצורה הכי ברורה את רעיון הסטימפאנק הוא "בית הקיטור" שמספר על הצבא הבריטי שיוצא להגן על התושבים בהודו מפני מרד מקומי ומול הצבא הזה יש שיירה של קרונות שנמשכות ע"י פיל קיטור. אוה הדמיון, הדמיון....

מכונת הזמן? מלחמת העולמות? האנשים הראשונים על הירח?

אלו נכתבו ע"י גאון ספרותי אחר, ה"ג וולס (1866-1945), שגם הוא חשב על המצאות שלא נראו באופק בכלל, וחלקם אפילו לא באופק כיום. ההבדל הוא שוולס כתב אומנם בצורה יותר ביקורתית על החברה אבל הסבריו המדעיים היו יותר עמוקים. ב"האנשים הראשונים על הירח" יש הסבר מאוד מפורט על איך מירי של תותח על כדור הארץ צריך להשיג את המהירות הנכונה כדי להגיע כל הדרך לירח. נכון מצד אחד (מהירות בריחה. אני לא אלאה אתכם בנוסחאות), אבל הכיוון של ההסבר שלו היה שגוי. לא משנה! אני אשאר בעניין הסטימפאנק. 

הכרת המושג לעולם

השמות עצמם לא חשובים, אבל בסוף שנות השמונים יצאו שלושה סופרים עם הוצאות של הכיוון הזה של ספרים, ואחד מהם כתב לעיתון מדע בדיוני שפורסם באנגליה משהו בסגנון "טוב.. אנחנו צריכים לטבוע מונח שמאחד את כולם.. אה.. אה.. סטימפאנק!! כן!!"

ממש בקטנה על סייברפאנק

הסייברפאנק עתיק מהסטימפאנק בערך בעשור. אז באמת הפאנק היה בשיאו ולכן כל דבר שהכיל את המילה "פאנק" היה עתיד להיות מוצלח. הצד השני של המילה, סייבר, הוא קיצור של cybernetics. הז'אנר עוסק בעתיד הלא-רחוק, שבו הטכנולוגיה הקדימה את זמנה אבל לא בעידן הויקטוריאני אלא בסביבות סוף המאה העשרים. הספרים מתארים בעיקר עתיד דיסטופי שבו כל דבר שאמור להשתבש-משתבש מבחינה טכנולוגית וכולנו עסוקים רק בטכנולוגיה. דוגמא הכי פשוטה-בלייד ראנר ומאטריקס. גם סביב הסייברפאנק נוצרה תרבות שלמה, אבל כמו שאמרתי-זה לא העניין. 

סטימפאנק כתרבות
כמובן, תרבות לא יכולה להיות מוגדרת רק לפי סגנון ספרותי.

שישה גליונות בסוף שנות התשעים יצאו למגזין הזה שהציף את המונח לעולם. אני חושב שעטיפת הגיליון השלישי שלו מסביר את תופעת הסטימפאנק בצורה הכי טובה:

תופעת סרטי הסטימפאנק פחות נפוצה כשם, אבל אפשר לזהות מאפיינים רבים במגוון סרטים.

שניים מהסרטים הכי ידועים שמייצגים את הסטימפאנק בצורה הכי טובה הם wild wild west:

רואים שם את כל המאפיינים של הסטימפאנק-קיטור, קפיצים, מכונות מוזרות שהעיצוב שלהם נראה עתיק אבל הן מאוד מודרניות, קיברנטיקה בסיסית ועוד.

סרט נוסף הוא the league of extraordinary gentlemen:

כל המאפיינים נמצאים שם-צוללות, תתי מקלע, טנקים. סרט סטימפנאק זה לא, אבל אין דבר כזה, בשורה התחתונה.

הקונספט הכי בולט של הסטימפאנק הוא עיצוב, ולא מדובר רק על עיצוב אופנה.

עיצוב סטימפנאק הוא כזה שישלוט בו המתכת החשופה (לרוב-נחושת), העץ, גלגלי שיניים ומשאבות הידראוליות במקביל למאפיינים ויקטוריאנים כמו מחוכים, מטריות תחרה, ווסטים (כאמור, יותר בכיוון העיצוב אופנה) וכו'.

מחשב וזיכרון נייד בעיצוב סטימפאנק:

flying V, steampunk style:

וקצת מהאופנה שהתחילה את העניין בתחום, בהגזמה זאת או אחרת:

ונסיים בשני דברים משעשעים:

מה היה קורה אילו הדאלק היה קצת יותר סטימפאנק ממה שהוא כבר:

והקידום של האתר הכי טוב ברשת, thinkgeek, שיצא בחולצת סטימפאנק משעשעת:

ועד הפעם הבאה.......

Read more...

נוסחאות או לא להיות

התחדשתי בלוגו!!! ווהו!!

הבטחתי שהבלוג הזה ייגע באופנה של גיקים, ומה יותר אופנתי מחולצות?

טי-שירטים היו מאז ומעולם הצהרת כוונות.

הכי ברור, כמובן, זה אצל הפריקים, ששם זה ממש תרבות שלמה- אם מישהו הולך עם חולצה עם Eddie של Iron Maiden או בית קברות מהאלבום Master Of Puppets של Metallica, כנראה שלא יחשבו שהדבר שמתנגן לו באוזניים הוא הלהיט האחרון של ליידי גאגא.

ומשם זה בעצם התחיל. יותר ויותר אנשים וקבוצות התחילו להזדהוות ע"י טי-שירטים.

הייטקיסטים עם בדיחות תוכנה:



no place like home



אנשי אנימה ומגנה למיניהם עם חולצות כאלו, לדוגמא:



Domo-Kun



וסתם אנשים לא קשורים שרוצים שיבהו להם בחולצה ויצחקו, עם דברים כאלו:

רוצה?

אז מה נשאר לחנונים וגיקים? בואו נגיד שהכיוון של חולצת ההיטקיסטים הראשונה, היא-היא הרעיון, אבל למיכל היה רעיון-בוא תעשה פוסט אופנה, אבל חינוכי!!

ככה שאתם יכולים סתם להסתכל על תמונות של חולצות משעשעות, ואפילו ללחוץ על הלינקים מתחתם כדי לראות איפה קונים, אבל תחכימו קצת ותלמדו על מה החולצה מדברת, ואז זה אפילו יהיה קצת יותר משעשע.

נפתח עם משהו יותר ידוע, פרדוקס החתול של שרודינגר. או, הציטוט המדויק של מיכל, החתול של שרדר:

החתול של שרדר

שרודינגר היה פיזיקאי שחי לו בסביבות 1913 והציע ניסוי. הפרדוקס של החתול אומר משהו כזה-אם תקחו חתול, שימו אותו בקופסא אטומה. בסדר בסדר, אוהבי חיות עלובים שכמוכם--תעשו חור קטן כדי שהחתול יינשום, אבל דיר בלאק אם אתם מציצים פנימה!! בלי שהחתול יצא, תכניסו לאותה קופסא חומר רדיואקטיבי, כזה שהורג כל דבר חי חוץ מג'וקים. הרעיון הוא שעד שלא הסתכלתם פנימה (דרך החור נשימה ההוא), אין לכם מושג אם החתול חי או מת. ע"פ תורה פיזיקלית מאוד נחמדה שנקראת פיזיקת קוואנטום-החתול באותו רגע גם חי וגם מת, על פי עיקרון האי-וודאות. או כמו שהחולצה מתארת-הוריי! חתול זומבי. אני טוען שהחתולה של מיכל מוכיחה את הטענה של שרודינגר בלי כל צורך בחומר רדיואקטיבי.

הלאה. Phi:

Phi

בגדול, המספר המושלם. פי הוא מספר אינסופי (כמו פאי, לדוגמא), שמתאר הרבה מאוד דברים בהמון נוסאות, אבל בבסיס מתאר את המספר 1.618 (עם המון המון ספרות אח"כ, כאמור-מספר אינסופי). למה המספר הזה מעניין יותר מפאי? אוה. טוב ששאלתם. פי מתואר גם כיחס הזהב, זהו מספר שחוזר על עצמו המון פעמים בטבע ומבטא יחס מושלם.

עידן, עידן, אני יכול לראות את יחס הזהב בעיניים? בטח. קחו סרגל. תמדדו את אורך כל האצבע שלכם (כל אצבע). עכשיו תמדדו את האצבע בלי החלק התחתון שלה (זה שקרוב לכף היד). תחלקו את המספר הראשון בשני. כמה יצא? בערך 1.6 נכון? אפשר לראות את זה גם ביחס הטורסו (החלק של הגוף מהמתניים לראש) ביחס לכל הגוף שלכם. מנטלית, ככל המספר הזה יותר מדויק וקרוב לPHI המלא, אנחנו נוטים לחשוב שאדם יותר יפה.

אגב, יש אנשים שאומרים שהמספר הזה הוא ההוכחה לאלוהים כי הוא חוזר ביצורים חיים, צמחים ודוממים שוב ושוב. לשיקולכם.

הלאה? קדימה. משהו יותר קליל:

התנגדות קטנה

מה הרעיון? יש בתורת החשמל מונח שנקרא התנגדות. לכל דבר בעולם יש התנגדות מסוימת. לברזל (תזכרו רגע במדעים של כיתה ג') יש התנגדות יותר נמוכה מעץ ולכן הוא מוליך חשמל יותר טוב. ההתנגדות הזאת נמדדת ביחידות שנקראות ohm, ולכן ההתנגדות הינה חסרת משמעות אם היא קטנה מ1ohm (שזה נמוך מאוד, כן?). resistance is futile הוא משפט שמגיע במקור מ"הדור הבא" של star treck. זה משפט שגזע הborg משתמש בו כשהוא משתלט על ספינה אחרת.

שני עולמות גיקים מתחברים לאחד! הוריי!

אחד אחרון?

בואו נחזור אחורה לחולצת ההייטק.

127.0.0.1 הוא כתובת IP הבית של כל מחשב. לא אומר לכם הרבה? אז אתם לא הייטקיסטים מסריחים. וטוב שכך, בגלל זה אני אוהב אתכם.

עוד שתי חולצות שאין לי ממש איך להרחיב עליהן:

 

הנוסחא של קפאין







איך לחשב נפח של משולש פיצה

אני מקווה שלא הפלתי יותר מידי מידע והצלחתי איכשהו לשעשע אתכם ושרדתם עד הסוף.

האינטרנט שופע מידע על מספר הזהב, החתול של שרודינגר, כתובת IP ועוד ועוד. כן, גם ויקיפדיה.

החולצות בעיקר מטעם האתר המעולה ThinkGeek, ויש בו הרבה יותר מחולצות כמו שתוכלו לראות ולחטט.

עד הפעם הבאה!!

Read more...

פוסט ראשון וזה הכל

שלום לכולם!

זהו הפוסט הראשון בבלוג הנאה הזה, ונראה לאן זה יתפתח.
בנקודה הזאת כנראה שכולכם מכירים אותי אבל אם במקרה זה הגיע למישהו שלא-אני עידן, כיום עובד כמהנדס בתמיכה טכנית של חברת תקשורת שמטעמים א-מסחריים לא ניתן פה בכלל לינק לאתר הבית שלה.
הגדירו אותי בעבר כסתם חנון, גיק, פריק, ולאלו מכם שאי פעם קראו את פורום פאוור מטאל בתפוז (זצ"ל)-האיש הגבוה הקשוח והאפל.
היפסטר אני ממש לא, אבל הבלוג הזה ינסה לעסוק באופנות בעולם הגיקי.
משעשע לחשוב על גיקים בתור אופנתיים, או על כל העולם הזה בתור משהו אופנתי לא? ובכן, תתפלאו.

הערת המשורר-הבלוג הזה, כאמור, יעסוק בעולם הגיקים ואולי אפילו ייגלוש לעולם המטאל, אבל יש צורך במעט מאוד מידע על העולם הזה (ובטח שעל עולם האופנה) בקריאה. תבלו!!

מכירים את זה שגשר מתפוצץ?



הרעיון הוא די פשוט.
אתה על ספינת חלל, עוסק בעינינך שלך בתור הקפטן, הקצין הראשון או סתם מישהו שמנקה את הספינה.
ואז, כמו משום מקום אחד מהחבר'ה שיושב מקדימה צועק "ספינה <הכנס שם של אויב> יצאה מהסוואה".
נצא מנקודת הנחה שאתה המנקה, אתה שומע את הקפטן צועק בלחץ "עמדות קרב" ואז משהו פוגע בספינה. רחוק מאוד מאוד ממך, באגף מגורים כלשהו שנמצא 20 סיפונים למטה, אבל מה?
משהו בגשר מתפוצץ!
גיצים עפים לכל מקום!
אנשים עפים ממקום מושבם לצד השני של החדר!
קצינים נכנסים ללחץ, ואתה תוהה למה לא הודעת שאתה חולה היום בבוקר. ואז אתה מבין שהאגף שירו עליו זה איפה שאתה מניח את הראש כל לילה. מצד שני-רק הגשר מתפוצץ, אז אולי בכל זאת היה כדאי להשאר במיטה?

האופנה הזאת, כמו שאתם רואים למעלה התחילה באנטרפרייז, אבל לא נגמרה שם.
אי שם בתחילת שנות האלפיים הרקולס (קווין סורבו) הפך להיות קפטן של הAndromeda Ascendent, ספינת הקהילייה שקפאה לכמה אלפי שנים ואז העירו אותה בטעות.
המפיקים של הסדרה לא רק ממשיכים את אופנת ה"בוא נפוצץ את הגשר" אבל לקראת סוף הפתיח (משהו כמו ב00:40) הם מצהירים שזה בדיוק מה שהולך להיות:



סידרה קצת יותר פופלרית, היא כמובן Babylon 5, שמאחדת גזעים על גבי גזעים... טוב, מי שראה ראה. בואו נפוצץ את הגשר:



יש עוד עשרות דוגמאות, החל מbattelstar Galactica ועד הdestiny של stargate universe, פשוט יש גבול למה שאפשר למצוא באינטרנט.

היחיד שיכלתי לחשוב עליו שלא הולך אחרי הטרנד הזה הוא ג'ורג' לוקאס, חברנו וגאוננו מStar Wars שאצלו כל פגיעה היא פגיעה, כולל הממס הידוע, זו מלכודת!(נכון, זה לא כולל פיצוץ, אבל זה דרש):



זהו להפעם, חברים.
מקווה שנהניתם וכתלות בלייקים\תגובות\תגובות פייסבוק שלכם-נתראה פוסט הבא.

למי שמעניין אותו קצת על הסדרות שהזכרתי והוא לא מכיר לגמרי\בכלל, הנה כמה קישורים מויקיפדיה (כן, בעברית):
מסע בין כוכבים
אנדרומדה
בבילון 5
באטלסטאר גלקטיקה
בכלליות על סדרת סטארגייט

Read more...