Dragons and Lizards and Dinosaurs, Oh My!

לאחרונה יצא לי להתקל בסרט כאילו-דוקומנטרי מאוד מאוד מעניין בשם Dragonsons World - A Fantasy Made Real.

הסרט הוא בהחלט לא עלילתי, לפחות לא במובן ההוליוודי של המילה. לא מדובר פה על אבירים וגמדים וקוסמים שהולכים להרוג איזה דרקון שמאיים על ממלכה רחוקה. למעשה, רחוק מאוד מזה. הסרט מגולל, במשך 90 דקות בערך, את סיפורו של זאולוג שמאמין בדרקונים והגילויים שלו.

זה מתחיל משריטות מוזרות על גולגולת של טי-רקס, ממשיך בגילוי של שלד מוזר בהרי רומניה, וממשיך בתאוריות מאוד מעמיקות של מה האנטומיה של היצוריםה אלו, איך ומתי הם חיו. אותי הסרט פשוט ריתק.

מן הסתם כולו ממוצא, ככל שאני יודע ועד כמה שאני רוצה להאמין-לא התגלתה עד היום שום הוכחות לדרקונים מכל סוג שהוא, אבל אם כן-הסרט הזה הוא סרט סטייל נשיונל ג'אוגרפיק\דיסקברי על הדרקונים.

בפוסט הזה החלטתי להעביר לכם סקירה על הדרקונים שקיימים היום במיתולוגיות השונות, דרקונים מפורסמים, ובסוף-סקירה נרחבת על הסרט, למי שאין כוח לראות אותו (בכל זאת-סרט טבע של 90 דקות עלול להתיש).

נתחיל?

דרקון אירופאי
הדרקון האירופאי הוא ייחודי במראהו ובהתנהגותו מפני שבתכל'ס הוא מזכיר דינוזאור בכל מובן שהוא. זוחל, דוגר על ביצים, ארבע רגליים, קשקשים.. הדבר היחיד השונה הוא העובדה שהוא עף (למרות שכמובן היה את הפטרודקטייל שהיה דינוזאור מעופף) ונושף אש.
הדרקון האירופאי הגיע לעשרות אגדות ומיתולוגיות-מיתולוגיה בריטית, גרמנית, מזרח אירופאית.
יש שני דרקונים אירופאים מפורסמים יותר מהשאר:
הראשון הוא פאפניר. פאפניר (Fafnir) הופיא במיתולוגיה הנורדית בתור גמד עוצמתי, אבל עם התפתחות המיתולוגיה הוא הפך לדרקון שסופית הונצח ע"י קומיקס שנקרא "פאפניר הדרקון" ויותר מזה ע"י טולקין ששילב אותו בספריו.
השני הוא הדרקון הוולשי, מה שעיצב את דמות הדרקון במוח הציבור לפני מאות שנים ואפילו מופיע על הדגל של וויילס:

דרקון סיני

בניגוד לדרקון האירופאי, הדרקון הסיני מזכיר יותר נחש מאשר דרקון. מדובר על גוף מאורך, שוב-זוחל בעל קשקשים, ארבע גפיים, נושף אש ו... ובכן, כאן הדעות חלוקות. למה הכוונה? בעניין הכנפיים. הדרקון הסיני הוא אל לכל דבר ועניין. אל מאוד מרשים, כל יכול. ולכן האמונה המיינסטרימית אומרת-רגע, אל לא צריך להשמע לחוקי הטבע. אין לו כנפיים, ואם יש לו כנפיים, הם מאוד קטנות ולא באמת רלוונטיות.

כיום, רוב הדרקונים הסיניים שאנחנו רואים (בוא נכיר בעובדות-בעיקר בקעקועים), כוללים כנפיים. למה? אין לי ממש תשובה לזה. כנראה סוג של עירבוב בין הדרקון הסיני לאירופאי.

בכל מקרה, הדרקון הסיני המקורי נראה כך:

דרקון ימי

הדרקון הימי הוא דרקון קצת יותר נדיר. כלומר, נדיר מבחינת זה שלא ממש מדברים עליו ולא ממש מחשיבים אותו דרקון. הרי-אין לא כנפיים כי הוא בים, הוא לא נושף אש כי הוא בים ולא ממש רואים כי... הוא בים. למעשה האגדה על הדרקון הימי התפתחה במשך מאות שנים לפני מסעותיו של כריסטופר קולומבוס והקונקיסטדורים הספרדים.

לפני אותה תקופה, כלומר לפני 1450 פלוס מינוס, חשבו שיש איסור מוחלט להרחיק יותר מידי מחופי אירופה או אפריקה כי בתוך האוקיינוס הגדול יש נחשים אימתניים שעלולים לטרוף ספינות טועות. הנחשים האלו הפכו במהרה, במיוחד עם "גילוי" סין, לדרקונים (הרי שימו לב כמה הדרקון הסיני דומה לנחש):

והאמת? קיים דרקון ימי. באמת, נשבע לכם. למעשה, הוא נראה ככה:

כן, זו חיה אמיתית, קטנה אפילו מסוס ים, וכמו שאתם רואים יכולה להסוות את עצמה היטב.

דרקון יערות

האמת שדרקון היערות לא באמת קיים. כלומר, הוא לא קיים במיתולוגיות אלא קיים במציאות. למעשה, בבסיסו, דרקון היערות דומה לדרקון הסיני, מינוס כל הקטע של האש. אתה לא רוצה להשתמש באש ביער.....
אני מן הסתם מדבר על דרקון קומודו, או בשמו האחר-כוח ענק, שהיא לטאה שחיה בעיקר באינדונזיה ויכולה להגיע לאורך של שלושה מטרים. דרקון קומודו הוא בד"כ אפור, אוכל כל דבר שזז בערך, זוחל בעל קשקשים, וכמובן לא ממש נושף אש או בעל כנפיים:

אז מה היה לנו בסרט?

בסרט הראו גופה מוזרה שהתגלתה בהרים של רומניה והציגה מאפיינים של דינוזאור, אך גם של דרקון. הגופה הזאת לא הייתה חדשה, אבל נשמרה בצורה מושלמת בתוך ההרים הקפואים.

הרי, מה בעצם הבעיה עם דרקונים? כמו שציינתי למעלה, הם פחות או יותר דינוזאורים-זוחלים ענקיים, בעלי דם קר, ארבע גפיים (לרוב), חלקם עם כנפיים... הרי אם כל כך הרבה תרבויות ברחבי העולם מכילות דרקונים בתוך האמונה\מיתולוגיה שלהם-יכול להיות שלא הכל מומצא? בעצם הבעיה היחידה היא עם עניין נשיפת האש, חוץ מזה אין פה ממש בעיה.

ובכן.. כן ולא... יש מספר בעיות. אני אציג אותם:

בעיית התעופה

נכון, על פניו אין פה ממש בעיה. כמו שציינתי, הפטרודקטייל היה דינוזאור מעופף, ואפילו בשלב מסוים התגלה המאובן הזה שדומה לעוף או לדרקון, והוא מתקופת הדינוזאורים האחרונה, הקירטריון, ממש לפני הפגיעה של המטאור:

הבעיה היא כזאת-דרקון זו חיה עצומה. ענקית. כל האגדות מדברות על חיה בגודל של טי-רקס לפחות. צריך מוטת כנפיים בגודל של מטוס ג'מבו כדי להרים את הדבר הזה לרמת תעופה.

פה באים לעזרתנו שני מנגנונים. האחד ידוע לנו מהציפורים--עצמות קלות, כמעט חלולות, שעושות את הגוף עצמו קל יותר לתעופה. השני, הוא רעיון מוזר.

נראה בסרט שיש לגופת הדרקון סט שני של ריאות, או שקים שהכילו... משהו. הגיעו למסקנה שהדרקונים השתמשו במנגנון לפירוק האוכל שלהם שייצר הליום, שנאגר באותם שקים\ריאות. הליום, כפי שכולנו יודעים מבלונים, יותר קל מהאוויר מה שגורם לבלונים לרחף באוויר. אותו דבר קורה לדרקונים-יש להם שקי הליום שגורמים להם לעוף. רעיון גאוני לא?

בעיית השימור

הסרט מתחיל בכך שהעדויות הראשונות לדרקונים נראו בתקופת הדינוזאורים. אני לא יודע אם שמתם לב או לא אבל אין ממש דינוזאורים בסביבה, כולם נעלמו להם בעקבות סלע לא קטן שהכחיד כמעט כל צורת חיים ע"פ האדמה. ופה בדיוק הנקודה-הם הכחידו את מה שנשאר ע"פ האדמה. אם כל הדרקונים נכחדו, איך שמענו עליהם במיתולוגיות מאלפי השנים האחרונות?

החוקרים הסיקו שחלק מהדרקונים, או יותר נכון-ענף אחד שלהם, נשאר במים, וכמו כל הזנים שנותרו מתקופת המטאור-שרד בגלל שהוא היה במים. בעקבות הזמן והאבולוציה, חלק מהדרקונים יצאו מהמים והתפתחו כל מיני זנים שלהם (כמו שפירטתי בחלק הראשון של הפוסט).

בעיית האש

וכאן הגענו לבעיה הלא טבעית. איך לעזאזל נושפים אש?! אש שורפת גופים חיים, היא לא נפלטת מגוף טבעי.

טוב.... כשאמרתי שהיא לא טבעית לא ממש דייקתי. הכירו את החיפושית המפציצה (תרגום שלי)-The Bombadier Beetle. החיפושית הזאת, כמנגנון הגנה מיוחד, יוצרת זרם של כימיקלים שיכול לשרוף את האויבים שלה (במקרה של הסרטון הבא-נמלים):

הרעיון הוא יצירת תגובה כימית שתיצור נשיפה של אש. איך עושים את זה?
אה.. אז בעצם יש לנו איך ליצור אש. זוכרים את בעיית התעופה? הליום? הליום הוא אחד הגזים הדליקים ביותר בטבע, ולדרקון שלנו כבר יש אותו כדי לעוף. בעצם פה החיסרון של הדרקון-הוא צריך לבחור איך לווסת את ההליום שלו-אם הוא יעוף יותר מידי ויינשוף אש, בשלב מסוים הוא לא יוכל לעוף יותר.
אבל ההליום לא יעזור כל עוד אין ניצוץ שיגרום לו להתלקח. זה כמו שתקחו את המטהר אוויר מהשירותים שלכם ותלחצו עליו-לא תיוצר מזה אש.
כאן באה התגובה הכימית. יחד עם השיניים החותכות של הדרקון, התגלו גם שיניים שטוחות, טוחנות, כמו השיניים האחוריות שלנו. שינים כאלו מיועדות לרוב לגריסה של דברים קשים, כשמן-טוחנות. הדרקון שלנו התגלה סמוך להרים שמכילים סלעים שבתוכם יש גרניט. הדרקון אכל את הסלעים האלו ואגר אותם במקום מיוחד בתוך הפה. כאשר הדרקון נשף את האש, ניצוץ מסלעי הגרניט נוצר, שהדליק את ההליום וכך נוצרה האש.
גאוני, לא?

ובכן, זה הכל להפעם. מי שעניינתי אותו (ונשאר ער עד סוף הפוסט) מוזמן להשיג את הסרט בדרכים כאלו או אחרות, ויש אפילו תרגום באתרי הכתוביות הנפוצים.

ועד הפעם הבאה, היזהרו מדרקונים(: