איך לא ללכת לאיבוד.

"פה ימינה?" היא שאלה אותי בזמן הנסיעה ברחובות תל אביב, במטרה להגיע לבית של חברים אי שם בדרום תל אביב.

"אהה.. באיזה רחוב אנחנו? לא, אני חושב שבפניה הבאה" האמת שלא היה לי מושג. שכחנו את המטען של הסמארטפון בבית ושנינו היינו עם כל כך מעט סוללה שאפליקצית הWAZE אמרה לנו 'עזבו, זה לא ילך בינינו'.

"מה עשינו פעם? לפני שהיה לנו WAZE?" שאלה אותי ברטוריות מוחלטת ובייאוש, מנסה בינתיים לחפש שלטים עם שמות של רחובות או סמטאות או משהו.

"השתמשנו בIGO? מכשירי GPS רגילים? אפליקציות GPS של החברות הסלולריות?" ניסיתי את מזלי.

"מה קרה למפות?" שאלה אותי בציניות קרירה.

"גוגל" אמרתי במילה אחת.

"מאיזו בחינה?"

"זה הסקיינט הנוכחי. הכי קל להאשים אותם. נשים בצד את הקנייה של WAZE, גוגל גרמו לנו להפסיק לחשוב, במיוחד מאז המפות שלהם. אבל זה לא הסוף"

"סקיינט? עידן, אתה שוב יותר מידי גיק בשבילי" הטון המיואש שלה תמיד כשאני אומר דברים כאלו.

"נו. סקיינט. המערכת המרושעת שהחליטה שבני אדם מסוכנים לעצמם ולכן מנסה להשמיד את כולם. שליחות קטלנית, אישה! ראינו את כל הסרטים של זה!"

"נו.. בסדר.. אבל גוגל לא שולטת לנו בחיים. בטח שלא בזה שהלכנו לאיבוד".

"נכון לעכשיו" פניתי שמאלה. הרגשתי שזה הכיוון הנכון.

"כלומר?"

"ובכן, לפני כמה שבועות גוגל עשו ניסוי ראשון במכונית ללא נהג"

"זה נשמע מסוכן" המבט על פניה הראה לי שלדעתה אנחנו מתרחקים מהמטרה הסופית.

"האמת שממש לא. המכונית עצמה נראית כמו שילוב מוזר בין החיפושית הישנה של פולקסווגן לסמארט של מרצדס. מכונית מזערית שמתאימה למה שנקרא תנועה עירונית-תנועה פקוקה, חסרת חניה ומזהמת. המכונית חשמלית לחלוטין, כשהתקווה של גוגל היא שבסופו של דבר שנצטרך לטעון את הסוללה שלה פעם בכמה ימים, תחת ההנחה ששוב-התנועה היא בעיקר עירונית"

"זה היה נסיון לשכנע אותי שהיא בטוחה?"

"לא הצלחתי?"

"לא ממש. רק שכנעת אותי שהיא קטנה מידי לכל שימוש הגיוני"

"אוקיי, זה אולי נכון כי אנחנו, לפחות בישראל, רגילים לרכבי משפחות ומנהלים אבל לזוג צעיר או ממש מבוגר, אין סיבה שהקופסאת שימורים הזאת לא תספיק"

"ובכל זאת איך היא נוהגת בעצמה ללא שליטת אנשים?" היא כבר מזמן לא הייתה מרוכזת בדרך והקשיבה לי.

"חיישנים מתקדמים, עם דגש גדול מאוד על המצלמה שנמצאת מעל הרכב. המצלמה היא לא בדיוק הקאנון הזאת שלך אלא מצלמת לייזר, קרובה יותר למה שהשוטרים משתמשים לקביעת מהירות של רכבים או עובדי עירייה עם המצלמות המוזרות שלהם על החצובות. מצלמת הלייזר הזאת מסתובבת במהירות גבוהה וממפה את הסביבה שלה באמצעות הקרניים החוזרות אליה, כך שבמערכת המכונית נוצרת תמונה ברורה בזמן אמת של כל הסביבה. תוסיפי חיישני קירבה שכבר נמצאים בשימוש ברוב המכוניות היום כסטנדרט, המכונית יכולה בקלות להבין את הסביבה שלה ולדעת מה נמצא איפה. תוסיפי מצלמה שיודעת לקרוא שלטים, קישור לWAZE, וכמה חוקי תנועה, ואין סיבה שהמכונית הזאת לא תפעל כמו שצריך".

"ומה עם בקרה? הנוסעים בפנים יכולים לשלוט על המכונית בעת הצורך?"

"אה. אהה... לא. אין הגה, אין דוושות, יש רק שליטה על חלונות, מזגן והתנעה של המכונית, בערך" הפנים שלה התעוותו בזוועה, "אבל תחשבי על זה שעכשיו לא צריך להתעסק עם הדרך, ואפשר לעשות דברים אחרים. לראות סרט, לדוגמא".

"בטח. הכי טוב לראות סרט ב100 קמש" הציניות שטפה את קולה.

"התכוונת 40 גג" איך הגענו לאיילון, אני שואל את עצמי, "והתגובות של אנשים היו ממש חיוביות. הנסיעה הייתה חלקה ובטוחה, ובטח שיותר נכונה חוקתית מאשר נהגים אנושיים".

"וכשבאמצע הדרך נגמרת הסוללה?"

"ובכן, התקווה היא שגם זה לא ייקרה, באמצעות הכבישים החכמים"

"עוד פעם גוגל?"

"לא, הפעם דווקא לא. אבל כבישי העתיד יטענו את המכוניות חהשמליות בזמן שהמכוניות הללו נוסעות עליהן, יספקו את החשמל לתאורה ליד הכביש, ייתנו משוב לבקרת הכבישים במקרה שמשהו לא בסדר ועוד כל מיני פיצ'רים מעניינים. הכבישם, שייטענו מאנרגיה סולרית, יעזרו בתכונה שנקראת השראות מגנטית ובזמן שהרכב ייסע על הכביש, אותה השראות מגנטית תטען את הרכב. למעשה כבר היום הטכנולוגיה הזו פרוסה בדרום קוריאה ובכביש מסוים בשבדיה. זה פועל בדומה למטען של הסמארטפונים של נוקיה, אותו מטען ללא כבלים"

"וואו. אז בקרוב נוכל לזרוק את המכונית המקרטעת הזאת ולישון בשקט כל הנסיעה?"

"בקרוב זה מונח יחסי. כנראה שהרכב הראשון של גוגל ייצא לשוק רק עוד 5 שנים. יש עוד חברות שעובדות על רכבים ללא נהג, שאולי ייצאו לפני, אם הם יקבלו את האישורים. אבל בגדול, כן. תגידי, איפה אנחנו?"

"ראשון לציון"

(דיסקליימר-המקרה למעלה מומצא לחלוטין ולא קרה מעולם. בנוסף, האוטו המקרטע קירטע סופית ומת, כנראה בעקבות כתיבת הפוסט הזה....)

עד כאן הפוסט וכמו בכל שבוע- אפטר קרדיטס ספוילרים למשחקי הכס!
כמו בכל שבוע אני אציג את המחשבות שלי על הפרק השבועי (פרק 9) ואת המחשבות שלי לאן נתקדם.
ואיזה פרק נהדר היה השבוע! אז לא קיבלנו הרבה דרקונים העונה, אבל מסתבר שרוב תקציב הCGI השנה הופנה לממותות, ענקים וקרס עצומה שעשתה מהפראים עיסה מדממת ונהדרת.
היה פרק נהדר שאומנם לא קידם אותנו הרבה מבחינת עלילה אבל אני ממש שמח שהקדישו פרק שלם לקרב על החומה. בספרים כל הסצנה הזאת הייתה שונה, אבל כמו לא מעט מהשינויים שנעשים מהספרים לסדרה-זה נעשה לצורך הוספת דרמה ונגישות ויזואלית, כאשר הפואנטה עצמה נשמרה-ג'ון יוצא אל מאנס ריידר.
קצת לא אהבתי את המוות של אליסטר ת'ורן. ת'ורן (וסלינט) בכלל לא היו אמורים להיות על החומה בסנה הזאת אלא במצפה המזרח, וכל המוות של ת'ורן פשוט מגיש לג'ון את הפיקוד על המשמר הלילה על מגש של כסף. זה גרם לי לא להבין איך בסופו של דבר ג'ון אמור ללכת ולנסות להרוג את מאנס בסוף, אבל כל הסיפור של "אה.. אין לי תכנית יותר טובה מזאת"... נו.. שיהיה... גם דרך לצאת מזה.
יהיה נורא מעניין לראות איזה סצנות הם ידחפו לתוך הפרק הבא והאם קו הסיפור של ג'ון ימשיך בעונה הזאת או יהיה הנקודת שיא בסיפור שלו לעונה הזאת. בכל מקרה לא קיבלנו פרק 9 סטנדרטי והאמת? טוב שכך. למרות שבטח לא מעט אנשים חשבו לעצמם "אה.. זה פרק 9! ייגריט תהרגי כבר את הממזר!!", קיבלנו מוות מספיק נורא בפרק הקודם. לדעתי לא יתקדמו בסיפור הנוכחי של ג'ון אלא נתרכז באריה, סאנסה ובטלנובלה ששמה מעלה מלך.
שבוע הבא עוד עונה נגמרת, ונקווה שהם יסיימו בטוב.