Print Screen and me

"עידן, מי משתמש היום בפרינט סקרין?!" לא מצחיק! פרטים בהמשך.

אני אפתח במשהו נורא משעשע, שבמבט אחד הכל בסדר בתמונה הזאת, אבל שימו לב בפינה הימינת למטה, לחלק בריבוע באדום...

מה יש לי לעשות עם יציאה למיקרופון?

אני אשמח להצעות בעניין, אם למישהו יש(: ההצעה הכי מעניינת תזכה את בעליה בפיסקה שלמה בפוסט הבא. והפוסט הבא יהיה מגניב.

אם כך, לענייננו.

ביום חמישי האחרון בצעד ספונטני החלטנו אני והאישה להדרים לחולון.

כן כן.. אני יודע.. סיימתם לצחוק? מעולה. הסיבה האמיתית? אהמ.. אני לא חושב שאפשר לקרוא לזה כנס, אבל סידרת הרצאות-הקרנות-דיונים בנושא תרבות דיגיטלית.

אני לא בטוח כמה זמן הלינק הזה ישרוד בהתחשב בעובדה שהאירועים האלו נגמרים היום, אבל בכל זאת-Print Screen.

אז מה בעצם היה לנו? מה זה תרבות דיגיטלית?

תרבות דיגיטלית זה, בבסיסו, מה שאני ואתם עושים עכשיו. זה העולם החדש הזה שאליו נכנסנו שבו אנחנו צורכים, חולקים, צופים, מריחים וטועמים את כל חיינו בצורה דיגיטלית.

את החברים שלנו אנחנו פוגשים בfacebook, מכריזים לכולם איפה אנחנו בFoursquare, מביעים את דעותינו בTwiter, רואים קדימונים (אה? אה? טוב.. טריילרים) לסרטים בYoutube, שומעים מוזיקה בGrooveshark, מחליטים איפה הולכים לאכול בRest, מחליטים איפה לקנות בעזרת מה שמציעים לנו בBuy2 ומייחסים למילים כמו Android, Cloud ו-Tablet משמעות שונה מבעבר.

הצורה הכי גרועה שבה אנחנו חווים תרבות דיגיטלית, לדעתי, היא כשאנחנו מתחילים להגיד מילים כמו like או LOL בחיי היומיום, פנים מול פנים, ומניחים שיידעו למה אנחנו מתכוונים. "כנסו לפייסבוק, חפשו אותנו, תעשו לנו לייק, ואולי תזכו בפרס שווה!" הפך להיות היום שיטת שיווק של כל חברה שהבינה איפה היא נמצאת.

אבל אני קצת סוטה מהנקודה שלי.

המטרה של אותו אירוע ספציפי שהלכתי אליו היה הקרנת הסרט eXistenZ (טריילר בסוף) ועל הדרך סדרת הרצאות קלילות שמדברות על המציאות הדיגיטלית, או הוירטואלית, כהשלכה למה שקורה לנו היום, בכל מובן שהוא-מובן תפיסתי, מובן קולנועי, ממשקי, פיזי וכו'. אני אפרט לפי המרצים (הקישור של השמות הוא לבלוג\אתר של כל אחד מהאינטיליגנטים):

זיו קיטרו דיבר על ממשקים. הוא הגדיר ממשקים וזרק אותנו לסביבה מוזרה של-רגע.. גם שולחן הוא ממשק. מהר מאוד ההרצאה גלשה למסכי מגע (ראו פוסט מספר 4) ובסופו של דבר על ממשקי העתיד, כמו הPOD בסרט.

כרמל וייסמן דיברה על המציאות שלנו כיום ומה היא בעצם מציאות, או מציאות "אמיתית". כאמור, ההתייחסות הישירה היא פייסבוק-למה אנחנו צריכים מציאות כל כך קשה כשהמציאות הוירטואלית נותנת לנו לגדל תותים בלי בעיות בפארמוויל?

רועי צזנה דיבר על זיכרון ועל שבבי זיכרון, זיכרון ארוך וקצר טווח, מה מקשר בין שניהם ואיך אפשר להחליף אותם בשבבים מתוחכמים.

ליאור זלמנסון דיבר על... אה.. לא יודע האמת. הוא דיבר על המציאות בראי הפילוסופיה אבל זה היה קצר מידי מכדי לרדת לעומק ולדעתי פיספס את הנקודה.

האחרון היה אלון רוזנבלום, מטעם הסינמטק, שדיבר על הסרטים של הניינטיז ותפיסת המציאות בהם, עם איזכור בלתי נמנע כמעט של המאטריקס. האמת? מעניין, אבל שוב-היה אפשר להרחיב עוד. חבל שהיה להם כל כך מעט זמן לכל הרצאה.

בסופו של דבר, הוקרן הסרט שכבר ראיתי בעבר אבל היה כיף לראות שוב.

בסרט יש שמות גדולים כמו ג'וד לאו ו-וויליאם דפו ובהתחלה רואים את הדוקטור התשיעי למספר דקות (תגובת הקהל-אווו היי זה הדוקטור!! נשבע לכם. היה משעשע). הסרט מספר על משחק חדש, המשחק האולטימטיבי שנעשה אי פעם, ועל המפתחת שלו שנמלטת מאנשים שרוצים להרוג אותה. אני יודע, לא נשמע מעניין, אבל הסרט מתפתח למקומות מעניינים שבהם אתה אף פעם לא בטוח אם אתה במציאות או במשחק, כשלא ברור האם יש באמת מציאות.

נשמע כבד? אז כן. סרט כבד. אבל מעניין. הבטחתי טריילר:

נראה טוב הא? אני יודע, זה מזכיר המון סרטים.. המאטריקס, גיימר, מחליפים ועוד כל מיני כאלו, אבל תזכרו שזה סרט שיצא קצת אחרי מאטריקס (ולכן לא כל כך הצליח).

יאללה, זהו לפעם הזאת, מקווה נהניתם קצת מהחפירה שלי, האירוע הבא בסינמטק הוא כנס הגיקים השני בגודלו בארץ, עולמות, שמתרחש בחול המועד פסח:
http://www.olamot-con.org.il/2011/
כנראה שבעקבות זה שעדיין לא תהיה לי עבודה בתאריכים האלו, אני אמצא את עצמי שם ואתם תקראו על זה. מוהאהאהאהאה.

עד לפעם הבאה.....